גשרים של תקווה: טקס הדלקת המשואות 2025

כבר בשנת 1951 נִקבַּע (קבעו, החליטו) שיום הזיכרון (Memorial Day) לחַלְלֵי מַעַרְכוֹת ישראל (חיילים שמתו במלחמה) יָחוּל (יהיה) תמיד ביום שלפני יום העצמאות (Independence Day), כדי להזכיר לכולנו את אלה שמָסרוּ את נַפשָם (נתנו את החיים שלהם, מתו) למען (בשביל, לטובת) הקמת המדינה (להקים – לבנות את המדינה) והַשְמִירָה עליה. המַעֲבָר מיום הזיכרון הקשה והכואב (יש בו הרבה צער) ליום העצמאות החֲגיגי והמְשַׂמֵחַ אינו פשוט (לא קל). מאז תחילת שנות החמישים המעבר הזה מצוּין (מציינים אותו) בטקס (ceremony) הָדלָקָת המַשׂוּאוֹת (מדליקים לפידי אש), הטקס המָסורתי (טרדיציונלי) שנוֹעֵל (סוגר) מִדֵי שנה (כל שנה) את אֵירוּעֵי (טקסים, פעילויות) יום הזיכרון ופותח רִשמִית (officially) את חגיגות יום העצמאות.   
הטקס נֶעֶרָך (עושים אותו) בהר הרצל שבירושלים, שם נמצא קִברו (קבר – מקום שבו שמים את המת בתוך האדמה) של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל.
במרכז הטקס עומדת הדלקת 12 משואות, המסמלות (סמל - סימבול) את 12 השְבָטים (שבט - Tribe). מדליקי המשואות מְיַיצְגִים (לייצג - to represent) במעשים שלהם ובדרך חייהם את הנושא המרכזי של הטקס באותה שנה. כל אחד מהם נוֹשֵׂא נְאוּם (מדבר לפני קהל) קצר, שמִסתַיֵים (נגמר) תמיד במילים: "ולתִפאֶרֶת (כבוד, יופי) מדינת ישראל!"
השנה, שנת ה-77 למדינת ישראל, נושא הטקס הוא "גְשָרִים של תִקוָוה" (Bridges of Hope). כל משואה תוּדלַק (ידליקו אותה) בידי 3 אנשים ונשים מכל חלקי החברה (society) בישראל. בסך הכול יהיו השנה 35 מדליקי משואות, ולכל אחת ואחד מהם סיפור מרגש ומעורר הַשרָאָה (אינספירציה). נספר כאן רק על כמה מהם:
משואת החטופים תודלק בידי אלי שרעבי ואמילי דמארי, שורדי שבי החמאס (נשארו בחיים אחרי שהיו בידיים של האויב) בעזה. משואה זו היא היחידה שתודלק בידי שני אנשים בלבד (רק) ולא שלושה. המקום הריק מסמל את חסרונם (חסר – אין) של 59 החטופים שעדיין לא (עוד לא) שבו (חזרו) הביתה, וכולנו מתפללים לשובם.
אחת ממדליקות משואת "עוצמת הרוח" (כוח, חוזק הרוח -spirit) היא רחל אדרי מאופקים, שהתפרסמה (מכירים אותה) בכל העולם כשהצליחה להִתְמוֹדֵד (להתגבר על קושי) בעזרת חוכמה, אומץ (bravery) ועוגיות עם המחבלים (טרוריסטים) שנכנסו לביתה ב7.10 והצילה (הוציאה ממצב של סכנה לחיים) את עצמה ואת בעלה.
מדליקי משואות נוספים (עוד) הם בני משפחות שַכּוּלוֹת (משפחות שמישהו מהמשפחה שלהם מת במלחמה: אבא, אימא, בעל, בן, בת, אח, אחות) לוחם (חייל) שנפצע (קרה לו משהו רע בגוף והוא היה צריך טיפול רפואי בבית חולים) קשה במלחמת חרבות ברזל, אשת מילואימניק, ישראלים שיָזמו (היו הראשונים שהציעו, שעשו) פרויקטים של עזרה ותמיכה (לתמוך - support) לנפגעי המלחמה, מוזיקאים וספורטאים ישראלים, ואפילו ילד בן 10, בן קרסו, שפועל ברחבי העולם בהַסבָּרה לטובת ישראל.
מדליקי המשואות הם אנשים ונשים שבמעשיהם יוצרים (עושים) גשר בין חלקי החברה בישראל ונותנים לכולנו תקווה לעתיד טוב יותר. לתפארת מדינת ישראל!