זיכרון בסלון: "הזיכרון הוא שלהם, אך הסיפור הוא של כולנו"
יום רביעי, כ"ה בניסן תשפ"ה
אנשים רבים בישראל (לא יודעים מה להחליט) מִדֵי שנה (בכל שנה) מהי הדרך ה (הנכונה) עבורם (בשבילם) (לעשות טקסים, לדבר על...) את (Holocaust Memorial Day). רבים (לוקחים חלק) ב ( Ceremonies)ה (עושים אותם) כמעט בכל עיר ו (מקום שגרים בו: עיר, קיבוץ...) בארץ; אחרים (בוחרים במשהו אחד ולא במשהו אחר) להישאר בבית ולצפות (להסתכל, לראות) בסרטים העוסקים (שהנושא שלהם) בשואה. אבל בשנים האחרונות ישנה אפשרות (עוד), שמתאימה למי שרוצה להרגיש חיבור (פרסונלי) וקרוב לשורדי השואה (האנשים שנשארו בחיים אחרי ה- Holocaust) ולסיפוריהם: זיכרון בסלון.
זיכרון בסלון הוא (פרויקט) חברתי (סוֹצְיָילִי) (לא רגיל), שהתחיל (טרדיציה) ישראלית חדשה. בשנת 2011 (בנו, עשו) אותו זוג ישראלים צעירים, עדי אלטשולר ונדב אמבון. הם ערכו בביתם מפגש בין שורד שואה, שסיפר את סיפורו האישי, ובין אנשים נוספים, שבאו (לשמוע אותו) ולדון (לדבר) בשאלות שקשורות לזיכרון השואה בחברה הישראלית כיום.
מאז הלך המיזם ו (developed), ו (עד עכשיו) השתתפו בו יותר מ-2 מיליון איש בישראל וב (חוץ לארץ). כיום מתקיימים מפגשי זיכרון בסלון במקומות רבים מאוד בארץ, בבתים פרטיים וגם בספריות, במרכזים (קהילה – (Community ובמקומות נוספים. המפגשים מתקיימים בערב יום הזיכרון לשואה או בימים (קרובים אליו). מגיעים אליהם אנשים רבים, צעירים ומבוגרים, שחשוב להם להקשיב לסיפוריהם של השורדים ולהפוך את זיכרון השואה לנושא (חשוב) ורלוונטי גם בימינו, 80 שנה לאחר (שקרתה).
כל מפגש נפתח בסיפור (עדות – testimony) של שורד שואה. מעטים (מעט – קצת) השורדים ש (עד עכשיו) חיים בינינו, ולכן משתתפים במפגשים גם בני ה (generation) השני לשואה, שמביאים את סיפורי הוריהם, ולעיתים (לפעמים) גם בני הדור השלישי. לפעמים המסַפֵּר אינו בן משפחה של השורד אלא אדם ש (דיבר) איתו, שמע ממנו את סיפורו ורוצה להעביר אותו הלאה. לאחר ההקשבה לעֵדוּת מוזמנים המשתתפים לשתף זה את זה בשירים, בטקסטים, במחשבות ובתוֹבָנוֹת שעלו בהם. בחלק האחרון של כל מפגש נערך דיון בין המשתתפים.