חג השָבוּעוֹת: חג של תוֹרָה וקָצִיר, בִּיכּוּרִים וּגבִינוֹת

חג השבוּעוֹת הוא אחד משְלוֹשֶת הָרְגָלִים, החגים שבָּהֶם היה עַם ישראל עולה בִּימֵי קֶדֶם למִקדָש בירוּשלים. בְּנִיגוּד לשני הרְגָלִים האחֵרים, פסח וסוכות, שבועות נִמשָך רק יום אחד (בחוּ"ל – יוֹמַיים), אך הוא חג מָלֵא במַשמָעוּת וברַעיוֹנוֹת.
בתורה לא נִכתַב התַאריך שֶבו חָל החג, אך נֶאֱמַר שהוא מַגיע 50 יום לאַחַר חג הפסח, כלומר – שִבעה שבועות. מִכָּאן בא השם "חג השבועות".
בתקוּפַת התנ"ך היה החג בּעִיקר חג חַקלָאִי, ומכאן שני שֵמות נוֹסָפים שלו, המוֹפִיעִים בתוֹרה: "חג הקָצִיר", מפּני שבזמן זה של השנה מַתחילים לִקְצוֹר את החִיטָה, ו"יום הבִּיכּוּרִים", מפני שבחג זה היו מתחילים להביא למִקדָש את הבּיכּוּרים, הפֵּירוֹת הרִאשונים (ה"בְּכוֹרִים") משִבעַת המִינים שבּהם הִתבָּרכָה הארץ: חיטה, שׂעוֹרָה, גֶפֶן (ענבים), תְאֵנָה, רִימוֹן, זַיִת ותָמר. במִשנָה מסוּפָּר על טֶקֶס הֲבָאַת הבִּיכּוּרים, שהיה טקס מיוחד, חֲגִיגי ומלא שמחה.
לאַחַר חוּרבַּן בית המקדש נִפסְקָה הבאַת הביכורים, אך לפני כמעט מאה שנה, בשנת 1932, התחילה מָסוֹרֶת צִיוֹנית חדשה של "חגיגות ביכורים". קיבוצים ומוֹשבים הֵביאוּ את התוֹצֶרֶת החַקלָאית שלהם, ובדרך כלל תָרמוּ אותה לקֶרֶן הקַיֶימֶת ליִשׂראל.
שני שֵמות נוֹספים של החג הִגיעו מאוּחר יותר: במִשנה ובתלמוּד החג נקרא "עֲצֶרֶת". זוהי מילה המוֹפִיעה כבר בתורה, ומַשמעוּתָה – היום האחרון של החג, פסח או סוכות. מעַניין שחַזַ"ל בחרו לקרוא כך דַווקָא לחג השבועות, ואולי רצו לומר בכך שחג זה מַשלִים את התַהֲלִיך הלְאוּמִי והרוּחָני שהִתחיל בפסח.
שֵם נוסף שקיבל החג בתקוּפת חז"ל הוא "זְמַן מַתַן תוֹרָתֵנוּ". בתורה מסוּפָּר שעַם ישראל קיבל את התורה בהר סיני בחודש השלישי – כלומר, בחודש סִיוָון (מִניַין החודשים לפי התורה מתחיל מנִיסָן). חז"ל קָבעוּ שאֵירוּעַ זה חָל ב-ו' בסיוון, וחִיבּרוּ אותו לחג השבועות המִקרָאִי.
בחג השבועות יש מִנהָגִים רבּים: קוראים בבית הכנסת את עֲשֶׁרֶת הדִיבּרוֹת ואת מְגִילַת רוּת (שקשוּרָה לחג זה בכַמָה דְרָכִים); רבים נוהגים לקַיֵים את "תִיקוּן לֵיל שבוּעות" וללמוד תורה במֶשך כל הלילה; במשפחות רבות אוכלים מַאַכלֵי חלב וגבינות; נוהגים לקַשֶט את בָּתֵי הכנסת ואת הבתים ביֶרֶק וּפרָחים, ויֶשנָם עוד מנהגים. לכל מִנהג יש סיבות, וכל המנהגים יחד נותנים לחג השבועות את האוֹפִי המיוּחד שלו – חג דָתִי וחַקלָאִי, רוּחָני וגַשמִי, מְרוֹמֵם את הנֶפֶש וגם טָעִים. 
חג שׂמח לכוּלם!
   
ביאורי מילים:
שלושת הרגלים – שלוש פעמים 
בית המקדש - Temple in Jerusalem
ימי קֶדֶם – תקופה קדומה בהיסטוריה
משמעות – חשיבות, דבר חשוב
מופיעים – נמצאים
קציר - הפעולה החקלאית של קְצירת השיבולים, חיתוך ואיסוּף של שיבּוֹלי התבואה, harvesting
הִתבּרכה הארץ – כל הטוב שיש בארץ
שׂעורה – barley
מִשנה, תלמוד – התורה שבעל פה
נפסקה – הפסיקו אותה
תוצרת – הדברים שמייצרים, שעושים
רוחני – spiritual
מניין – ספירה, למנות – לספור
מנהגים – דברים שרגילים לעשות אותם, טרדיציה
עשרת הדיברות - Ten Commandments
מרומם – משַׂמֵח
גשמי - פיזי