'נִזְכּוֹר' / אבא קובנר

נִזְכֹּר אֶת אַחֵינוּ וְאַחְיוֹתֵינוּ, אֶת בָּתֵּי הָעִיר וְאֶת בָּתֵּי הַכְּפָר,

אֶת רְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה שֶסָּאֲנוּ כִּנְהָרוֹת וְאֶת הַפֻּנְדָּק הַבּוֹדֵד עֲלֵי אֹרַח;

אֶת הַיָּשִיש בִּקְלַסְתֵּר פָּנָיו, אֶת הָאֵם בְּסוּדָרָהּ, אֶת הַנַּעֲרָה בְּצַמּוֹתֶיהָ,

אֶת הַטָּף;

אֶת אַלְפֵי קְהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל עַל מִשְפְּחוֹת הָאָדָם, אֶת כָּל עֲדַת הַיְּהוּדִים,

אֲשֶר הָכְרְעָה לְטֶבַח עַל אַדְמַת אֵירוֹפָּה מִידֵי הַכּוֹרֵת הַנָּאצִי;

אֶת הָאִיש שֶזָּעַק פִּתְאוֹם וּבְזַעֲקָתוֹ מֵת;

אֶת הָאִשָּה שֶחָבְקָה תִּינוֹקָהּ אֶל לִבָּהּ וּזְרוֹעוֹתֶיהָ צָנָחוּ;

אֶת הַתִּינוֹק, שֶאֶצְבְּעוֹתָיו מְגַשְּשוֹת אֶל פִּטְמַת הָאֵם

וְהִיא כְּחֻלָּה וְצוֹנֶנֶת;

אֶת הָרַגְלַיִם,

אֶת הָרַגְלַיִם שֶבִּקְּשוּ מִפְלָט וְלֹא הָיָה מָנוֹס עוֹד;

וְאֶת שֶקָּפְצוּ יְדֵיהֶם לְאֶגְרוֹף,

הָאֶגְרוֹף שֶחָפַן אֶת הַבַּרְזֶל,

הַבַּרְזֶל שֶהָיָה לְנֶשֶק הֶחָזוֹן, הַיֵּאוּש וְהַמֶּרֶד.

וְהֵם בָּרֵי-הַלֵּבָב וְהֵם פְּקוּחֵי-הָעֵינַיִם,

וְהֵם שֶהִשְלִיכוּ נַפְשָם מִנֶּגֶד… וְיָדָם קָצְרָה מִלְּהוֹשִיעַ.

נִזְכֹּר אֶת הַיּוֹם,

אֶת הַיּוֹם בְּצָהֳרָיו, אֶת הַשֶּמֶש שֶעָלְתָה עַל מוֹקֵד הַדָּמִים,

אֶת הַשָּמַיִם שֶעָמְדוּ גְּבוֹהִים וּמַחֲרִישִים.

נִזְכֹּר אֶת תִּלֵּי הָאֵפֶר אֲשֶר מִתַּחַת לַגַּנִּים הַפּוֹרְחִים.

יִזְכֹּר הַחַי אֶת מֵתָיו, כִּי הִנֵּה הֵם מִנֶּגֶד לָנוּ.

הִנֵּה נִבָּטוֹת עֵינֵיהֶם סָבִיב- סָבִיב,

וְאַל דֹּמִי, אַל דֹּמִי לָנוּ, עֲדֵי יִהְיוּ חַיֵּינוּ רְאוּיִם לְזִכְרָם.