מוֹרֶשֶת הקוּסְקוּס

ארגון אונסק"ו הוסיף השבוע את הקוסקוס לרשימת המאכלים בעלי מורֶשֶת עולמית. את הבקשה להוסיף את הקוסקוס לרשימה הִגִישו בְּמשותף המדינות הצפון אפריקאיות: מרוקו, תוניסיה, אלג'יריה ומאוריטניה.

בפְּנייה של המדינות נכתב, בין השאר: הקוסקוס, שמוגש בכל אירוע חברתי או תרבותי, הוא מאכל 'רגיל' ו'מְיוחד' בְּעֵת וּבְעוֹנָה אחת. הוא רגיל בגלל התְדירוּת שבה מגישים אותו בארוחות משפחתיות, ומיוחד מכיוון שיש לו תַפקיד מְאַחֵד ומְפַיֵיס בשמחות שבהן חולקים את האוכל.

עוד נכתב: לנשים, בעיקר, יש תפקיד מַשְמָעוּתי בהכנת המאכל ובשִימוּר הערך המָסוֹרְתי. הנערות באזור לומדות לא רק את הטכניקה של הכנת הקוסקוס, אלא גם את השירים והמֶחֱווֹת שמְלַוִוים את ההכנה.

בצפון אפריקה הקוסקוס נחשב למאכל בְּסיסי שבלעדיו אין ארוחה שלמה, כמו אורז או אטריות במטבח האסייתי. מכינים אותו מחיטה או שעורה, ולעיתים מתירס, או דורה. 

כמו 'מלחמת החומוס' במזרח התיכון, הקוסקוס הוא מקור לגַאֲוָוה אך גם למַחלוקות בין מדינות צפון אפריקה.

ארוחות קוסקוס נחשבות לארוחות חגיגיות בְּקֶרֶב יהודי צפון אפריקה, מלוב ועד תוניס, ולכן הן גם מוגשות בדרך כלל בערבי שבת וחגים.

בתוניס, שהיא המָקור למאכל האהוב, יום שלישי הוא היום החופשי של המַאֲפִיוֹת במדינה. קוסקוס הוא התַחליף ללחם, ולכן אכלו בתוניס קוסקוס בימי שלישי. המסורת עלתה לישראל עם העולים מצפון אפריקה וכיום ניתן לראות בתַפריט של מסעדות רבות את הקוסקוס בימי שלישי ושישי.

רשימת 'המורשת התרבותית הבִּלתי מוחָשִית' של אונסק"ו כוללת מנהגים מְרַתְקים ברחבי העולם שרְאויים לשימור. היא נוצְרה בשנת 2003, בעיקר כדי להגביר את המוּדָעוּת למנהגים מסורתיים ובכך לְסַיֵיעַ לְשַמֵר אותם.