מה קרה לנו?

מֵאז ה'שבת השחורה' אנחנו מְנַסים שוב ושוב להבין מה קרה, איך קרה… 

ואי אפשר להבין… אי אפשר לְהַאֲמִין שזו המְצִיאוּת.

הישְרְאלים כּוֹאֲבים, כּוֹעֲסִים, דוֹאֲגִים. והכְּאֵב והכַּעַס והדְאָגָה גדולים כל כך…

אנחנו רוצים להאמין שיהיה טוב!

אנחנו מְנַסים לְהַבִּיעַ במילים את הרְגָשוֹת שלנו – ולא תמיד מַצליחים. 

כששואלים אותנו 'מה נשמע?', אנחנו מחפשים תשובה, ועונים:

"כמו כולם"…,  "סָבִיר"…, "סָביר זה ה'בסדר' החדש";

הינה תשובות נוספות שאספנו מכלי התקשורת:

מה נשמע?

  – אני בסדר…

 – אני כאילו…

 – אני לא יודע לענות על השאלה הזאת…

 – משתדלים…

 – אני מתפקדת…

 – אני במצב קשה אך יציב

 – יהיה טוב!

אנחנו מִשְתַמשים שוב ושוב במילים שמתָאֲרות את המִלחמה:

מִלְחָמָה, מִתְקָפָה, טֶבַח, מְחַבְּלִים, חִיסוּל

חֲטוּפִים, נִרְצָחִים, הֲרוּגִים, חֲלָלִים, נֶעֱדָרִים, בְּנֵי עֲרוּבָּה, שְבוּיִים, פְּצוּעִים

פִּיקוּד העוֹרֶף, מִקְלָט, מָמָ"ד, מֶרְחָב מוּגָן

אַזְעָקָה, אַזְעָקַת אֱמֶת, אזעקת שָוְוא, הַתְרָעָה

כַּטְבָּ"ם, מָלָ"ט, מַזְלָ"ט

פַּצְמָ"ר, כִּיפַּת בַּרְזַל, יֵירוּט

רַמַטְכָּ"ל, דוֹבֵר צה"ל, חַיָילֵי מילוּאִים, צו 8

תִמְרוֹן, תִמְרוּן

פִּינוּי, מְפוּנִים

הִזְדַהוּת

שִגְרָה, שִגְרַת מִלְחָמָה

עֲרָָפֶל, עַרְפֶל קְרָב

מֶחְדָל

אנחנו מְחַפְּשִׂים מילים שמְתָאֲרות את גודֶל האָסון:

אָסוֹן, שוֹאָה, קטסטרופה, מֶחְדָל, זְוָועָה, אָיום, נורָא, סִיוּט, לא יֵיאָמֵן; 

אנחנו מַאֲשִימִים, אנחנו מַצְבִּיעִים על האַחְרָאִים, דוֹרשים מהם לָקַחַת אַחְרָיוּת;

אנחנו מְנסים לִמצוא מילים שמְתָאֲרות את הרְגשות שלנו:

הֶלֶם, שוֹק, כַּעַס, אַכְזָבָה, אֵבֶל, צַעַר, חֲשָש, דְאָגָה, פַּחַד, חֲרָדָה, מֶתַח, לַחַץ, חוֹסֶר אוֹנִים;

מַבְטיחים לנו: צה"ל מוּכָן, אנחנו חזקים, אנחנו מְאוּחָדִים; נְחַסֵל, נִשְבּוֹר, נְנַצֵח;

האם אנחנו מַאֲמִינִים להַבְטחות? לא בטוח! רבים מאיתנו אִיבְּדו את הבִּיטָחון…

אומרים לנו: עכשיו זה לא הזמן לשאול שאלות, אחרי המלחמה נְחַפֵּש את האַחְרָאִים…,

אבל יש רבים שלא מוּכָנים לִשְתוֹק! הם רוצים לִצְעוֹק עכשיו! 

יש רבים שאומרים שדווקא עכשיו, בזמן מלחמה, אסור לשתוק! מְסוּכָּן לשתוק!

אנחנו מְנַסים לְחַזֵק את עַצמנו, לְהִתְעוֹדֵד: יַחַד, יַחַד נְנַצֵחַ, יש לנו עם נִפלא! העם שלנו מְאוּחָד, חָזָק! יש מִתְנַדְבִים רבים כל כך, יש עֶזרה הֲדָדִית מְחַמֶמֶת לב, יש תִקְוָוה; יהיה טוב!

אנחנו מְנַהֲלִים שִגְרַת חֵירוּם. מִתְקַשִים לישון בלילות, חולמים לחזור לשִגְרָה רגילה; 

המְפוּנים חולמים על בית…; לאן יַחזרו?

אנחנו בּוֹכים, מַזִילִים דִמְעָה, מְחַבְּקִים את המשפחות השכולות; איזה משפחות נפלאות…

כולנו מתפללים לשִחְרוּר החֲטופים, מחזקים את צה"ל במלחמתו הקשה, מִתפללים לִשְלום החיילים; 

עוד לא ממש מצאנו שם למלחמה. השם הרִשְמִי שצה"ל נתן למִלחמה הוא 'חַרְבוֹת בַּרְזֶל'. השם הזה לא מַתאים לאֵירוּעַ הגדול שעובר על ישראל. העם נותן לו שמות אחרים: השבת השְחורה, מִלְחֶמֶת סוכות, מִלחֶמֶת שִׂמחת תורה, המלחמה על הבית…

כשהמלחמה תִסְתיים – ההיסטוריה תִבחר את השם למלחמה הנוֹרָאָה הזו.