מאגר כתבות
סינון בקטלוג
שַגרִיר ארה"ב בישראל מַייק הַאקבִּי בִּיקֵר בבֵית סֵפר בעוֹטֵף עזה ודִיבֵּר עִם התַלמִידִים
שְנֵי גבָרים נֶעֶצרוּ בַּחֲשָד שֶגָרמוּ לִשׂרֵיפַת רֶכֶב בהַפגָנָה בירוּשלים אתמול בּבּוקר
רַעיוֹן לְמִחְזוֹר
טניה איסקין היא עולה חדשה הלומדת באולפן "שרת" בבת ים.
טניה סוֹרֶגֶת תיקים, ארנקים ועוד חֲפָצִים משׂקִיוֹת ניילון. במקום לְהַשְלִיך את השקיות לאַשְפָּה, היא מְמַחְזֶרֶת אותן, ובכך תוֹרֶמֶת לשמירה על אֵיכוּת הסְבִיבָה.
טניה, מהנדסת במקצועה, עלתה לישראל מרוסיה בשנת 2013.
התַחְבִּיב שלה הוא סריגה. היא סורגת מגיל 16 בגדים, שטיחים, תיקים ועוד.
ברוסיה סרגה בצמר בִּלְבַד וגם לימדה נשים צעירות ומבוגרות לסרוג.
לִסְרוֹג במקום לִזְרוֹק
ילדים במלחמה
לקראת יום זכויות הילד המצוין ב-20 בנובמבר, המועצה לשלום הילד הציגה בוועדה לזכויות הילד בכנסת נתונים עדכניים על השפעת המלחמה המתמשכת על הילדים בישראל.
הנתונים מתבססים על סקר שנעשה על 504 הורים לילדים בני 17-6.
מהנתונים עולה כי 24% מההורים מעידים שמצבו הרגשי של ילדם הורע מאוד בעקבות המצב הביטחוני. במשפחות החיילים במילואים – 32% מההורים העידו כי המצב הרגשי של ילדם הורע מאוד.
42% מהילדים חווים מצבים של לחץ ופחד לפחות פעם בשבועיים בעקבות המצב הביטחוני. כ- 16% חווים לחץ ופחד באופן יום יומי.
54% מהילדים חווים לחץ ופחד בעקבות האזעקות: כ-46% מצליחים לחזור לשגרה, וכ – 8% מתקשים לחזור לתפקד שעות ארוכות אחרי האזעקה.
יום זכויות הילד 2024
כבר שנה…
כבר שנה.
שנה שהיינו רוצים למחוק מהלוח.
שנה שלא נוכל לשכוח.
שנה שאין לה סוף הנראה לאין.
עדיין לא הגיע הזמן לסכם: אנחנו עדיין בתוך המלחמה האֲיוּמה, מלחמה רב זירָתית; אש בחזית ובעורף, ממטולה עד אילת, מדרום, מצפון, ממזרח ומהים;
חֲלָלים, נִרצחים, פצועים, חטופים, מְפונים, הֶרֶס רַב;
המטָרות לא הוּשְׂגו. לא כולם חזרו הביתה. הודעות 'הוּתַר לפִרְסוּם' עדיין מְאַיְימוֹת.
7 באוקטובר…
להנציח כדי שלא נשכח
חיילים ואזרחים רבים שילמו בחייהם במלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר ועדיין לא רואים את סופה.
הם השאירו חלל בלב של בני משפחותיהם, של חבריהם, של כולנו.
בני המשפחות והחברים מבטיחים: לא נשכח אותם! הם מבקשים: זכרו אותם!
לזכור את הנופלים והנרצחים
דְבַש כחול לבן
אחד הסְמָלים של ראש השנה הוא תפוח בִּדְבַש. בכל שנה, ובשנה קשה זו אף יותר, אנחנו אוכלים תפוח בדבש ומְקַוִוים שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה אָכֵן טובה ומְתוקה.
בכל שנה ובשנה זו בִּמְיוּחָד חשוב לקנות דְבַש 'כָּחול לבן' כדי לְחַזֵק את עֲנַף החַקְלָאוּת בישראל.
לקראת ראש השנה הינה כמה נְתוּנים על גידול דְבוֹרִים בישראל – ארץ זָבַת חלב וּדבש:
עֲנַף גידול הדְבורים קיים בארץ 130 שנה, הָחֵל משנת 1882.
כ-120,000 כַּוָורוֹת פְּזוּרוֹת ברחבֵי הארץ.
529 דְבוֹרָאִים רְשוּמים במוֹעֶצֶת הדבש.
הדבורים מְיַיצְרוֹת בשנה כ-35 ק"ג דבש בכל כוורת.
רְדִייַת הדְבש נעשית בְּעִיקָר בין החודשים מאי-אוגוסט.
בישראל צוֹרְכִים 4,500 טון דבש בשנה.
כ-80,000 כוורות מוּצָבוֹת בגידולים חַקְלָאִיים.
הדְבוראים נוטְעים 100,000 צִמְחֵי צוּף בכל שנה, בְּסִיוּעַ הקק"ל.
שנה מְתוקה
מה כן ומה לא להגיד
קרוב ל-4,000 חיילים וחיילות נפצעו במלחמה – פצועים קל, בינוני וקשה. חלקם עדיין מאושפזים בבתי החולים, אחרים נמצאים בתהליכי שיקום קצרים או ארוכים. לרבים מתוכם השתנו החיים.
עלינו כחברה מוטלת החובה לעטוף באהבה אותם ואת בני משפחותיהם, לתמוך בהם, להבין אותם.
כשאנחנו הולכים לבקר פצוע חשוב להקל עליו ולא להקשות. ללמוד מה עשוי לעזור לו ומה עלול להעיק. הם עוברים תקופה קשה.
בדיוק לשם כך פרסם אתמול נועם גרשוני סרטון ששמו: המדריך לביקור פצועים.